משחקי דימיון לפינות הגן
תרומתן של פינות הפעילות בגני ילדים היא גדולה, משמעותית ומכרעת על הילדים ובאה לידי ביטוי ברמה הקוגניטיבית, החברתית, הרגשית והגופנית של הילד.
ילדים משחקים ב"משפחה" בפינת הבובות וחבריהם רכובים על קוביות עץ ומתנהגים כמי שדוהרים על סוסים. בהתבוננות במשחקם של ילדי הגן ניכר על הילדים האלה כי הנאתם עצומה, הבעת פניהם רצינית, והדיאלוגים שלהם מרתקים. הם מרוכזים לגמרי במעשיהם ושקועים כל כולם בתפקידם עד כי נדמה ששכחו כי זהו 'משחק בלבד'. האומנם זהו משחק בלבד? האם שאלתם את עצמכם למה ילדיכם כל כך נהנים ממשחק תפקידים ומבנייה בקוביות? האם התפתחות הילד מתקדמת בשעת משחק או שמא מתעכבת במהלכו? לא אחת אני שומעת הורים המודאגים מחוסר העניין של ילדם לעסוק בפעילות אחרת מלבד פינות המשחק בגן.
המשחק בפינות הגן, תורם רבות להתפתחותו הקוגניטיבית, חברתית, רגשית וגופנית של הילד. הילד משלב במשחק פעילות, יצירה, הנאה וחשיבה תוך הפעלת דמיון עשיר כמעט חסר גבולות. כאמור, המשחק בפינות הגן מפתח כושרי תפיסה והבנה קוגניטיביים, ומוביל לחשיבה מדעית שממנה צומחת חשיבה סיבתית. המשחק מאפשר שיפור מיומנויות חברתיות, הפנמת נורמות וכללי התנהגות חברתית והתנסות ביישומם. המשחק הוא צורך רגשי עצום של הילד ודרכו הוא מבטא את פחדיו, נותן דרור לרגשותיו, מזדהה עם מושא חיקויו תוך גיבוש דימויו וזהותו העצמית. גם שפתו של הילד מתפתחת במשחק. הוא לומד במהלכו מילים חדשות, משפר כושר ביטוי ומגדיל את אוצר מילותיו. התקשורת המילולית בין הילדים מחייבת את הילד לשלוט בשפה היטב, לשוחח בצורה מדויקת ואת תקשורתו למוצלחת. למשחק תרומה להתפתחות הגופנית של הילד, לפיתוח מיומנויות מוטוריות עדינות וגסות ולפיתוח קואורדינציה בין אברי הגוף השונים.
